citrusjava

השכנות התחילו לשבת עם הילדים שלהן ממש מחוץ לחלון שלי. אחת מהן אומרת הרבה שהיא לא מפריעה לאף אחד, וצוחקת שוב ושוב צחוק גדול ומזוייף. בא לי להתכופף מהחלון ולצרוח "שקט בין שתיים לארבע", אשלייה של קהילה. מעניין אם בתל אביב הקטנה היו סטודנטיות עייפות ומרוטות עצבים.


אני מצמידה את הלפטופ אלי, ומנסה לא לקרוא הרבה מדי בפייסבוק, לא היום. כולן עושות את המתכונים של סבתות שלהן שמתו ואני לא יכול-ה לשאת את זה ככה.... וגם פרינס מת וכו'.... וטריגרים.








תמיד היה לי בימי שישי אמריקן אידול לפחות. עכשיו זה בוטל. אפילו לא אהבתי את זה בהתחלה, סתם מכרה שלי כל כך התלהבה מזה שרציתי להצטרף. היא מזמן כבר הפסיקה לצפות, ורק אני נשארתי להצטער שזה בוטל.

בחוץ ציפורים, רהיטים זזים בתקרה מעלי, אנשים יוצאים לסדר, להורי, אוספים ילדים קטנים, האב שתמיד צועק על כולם לחוץ על המפתחות, אחת השכנות מחפשת משקפי שמש.